מאחורי הקלעים

על מקורותיו ומעלותיו של אי הסדר בתרבות ובאמנות. הקומיקסאית עינת צרפתי (בלאגינסטית מדופלמת) חושפת את מה שנמצא מתחת לשטיח, מאחורי הספה, בתוך המגירות, באזורים החבויים, שם מתקיימת התרחשות גועשת ויצירתית המכונה: בלאגן. בתקופה של אי סדר מוחלט, נציץ אל האנדרלמוסיה היומיומית במבט משעשע ומפוכח, נתוודע לסוגים השונים של המבולגנים, לתחושת הכשלון מול 'המאורגנים' וגם לכישרונותיהם, המתגלים דווקא בתוך הכאוס.

סיפור הישרדותן של הגדות פסח עתיקות, מאוירות, מהודרות, מדהים אף יותר מן ההגדות עצמן. דניאל ליפסון מן הספרייה הלאומית, על הטלטלות של הגדות משך מאות שנים (הגדת רוטשילד, הגדת סרייבו, הגדת וולף והגדת גירס) הגדות שניצלו מאסונות, מפרעות, ושרדו גם את השואה, הוחבאו והתגלגלו על פני ארצות אירופה, עד לארה"ב ואף לסין הגיעו. גם על הגדה מזויפת, ועל שוד הגדת פסח, ועל ההגדה הפשוטה שאוצרת בתוכה סיפור אנושי שיש לספר

כשבע שנים שהה הפסל ארהל'ה בן אריה עם האמנים גיבורי התרבות הפלשתינים ברצועת עזה, ולמד את המלאכות המסורתיות של חרש העץ, חרש הברזל והכדר, בהן לדבריו טמונה תורת הפיסול כולה. הוא מספר על עזה אחרת, על חוף ים צלול, נשים בשמלות פרחוניות, קשרי ידידות משפחתיים חמים וחברות עמוקה שהוא נוצר בלבו למרות שעשרות מחבריו נרצחו ב-7 באוקטובר. הארציות, המגע עם החומר ועם האנשים, הוא החוויה המכוננת שהפכה אותו לאמן

"כל אחד מהדימויים של באך מחזיק רק בחלק מהאמת. גם 'האוונגליסט החמישי' וגם 'המתמטיקאי המופשט' מצנזרים את היסוד האנושי, הדרמטי, הסוער, והפגיע במוזיקה של באך". ד"ר אורי גולומב על השפעתם של הביצועים והפרשנויות הסותרות, דרכן אפשר לחוש את ריבוי הפנים והמורכבות הקלידוסקופית. "הגדולה של באך נעוצה במכלול האלוהי שיש בו אמיתות שונות והכל מהכל, והדחף לפענח את המיתוס רק הופך אותנו מורכבים יותר ואנושיים יותר"

מכנים אותו 'אלוהים', 'שמיימי' או לחליפין 'פיתגורס של המוסיקה', יוהן סבסטיאן באך לא זכה להכרה בחייו אבל ברבות השנים הפך למונומנט. מי היה האיש בשר ודם, ומה בינו כאיש חם מזג, סוער, נוטה לסכסוכים, פדנט חסר פשרות שהיה צריך להיאבק להכרה, להתחנן לשכר הוגן, שישב בבית הסוהר על הפרת חוזה, מה לו ולאלוהים. אורי גולומב מספר על האופן בו נבנה המיתוס מבעד למוסיקה שכתב, וכיצד הביצועים ליצירותיו עצבו את תדמיתו

איך נראה סיפור המגילה מבעד עיניה של דמות שולית, והאם יש בכך כדי להאיר אותו באור חדש, רלוונטי וחומל, וכיצד מתווכים סיפור שיש בו אלימות רבה ואכזריות גדולה- לילדים. הפרסומאי שני גרשי כתב עם רני בר שגב את מגילת אסתר בגרסה מאויירת ומחורזת באופן תיאטרלי, וכולה מנקודת מבטו של האחראי על הרמון הנשים בארמון המלך אחשוורוש, שבוחר באופציה של שלום והימנעות מנקמה. במקום המן שתלוי על עץ – ילדה מתנדנדת מן העץ

"אבן היא חומר פוליטי, ודרכה צריך לאתגר את הציונות מחדש". אוהד כהן, 'ילד פרא' שהתאהב באבנים בגיל צעיר, מבקש להחזיר את המלאכה הקדומה אל השיח הציבורי, ולהנחיל את הקסם הטמון בחומר גלם גס וקשה שמגיעים איתו לעידון מקסימלי- לדורות הבאים. אחרי הכשרה בסיתות קתדרלות בגרמניה, ועם המומחיות לתרגם רגש לאבן, הגיע לכנסיות ולאתרים ארכיאולוגיים בארץ ליצור תחרה מאבן. "אל האבן צריך לבוא כמו לאשה. עדין. רגוע. יציב"

סיתות אבן הוא מן המקצועות הקדמונים בעולם. אוהד כהן, סתת שמתמחה בקתדרלות גותיות, נדד בעולם עד שהתקבל כשולייה לתכנית יוקרתית ללימוד סיתות באבן בקתדרלה קסנטן בגרמניה, שם למד את רזי המקצוע, את שפת הסתתים, את מנהגיהם וגם את הסודות שאסור לספר. הוא סיתת פרחים ותחרות מאבן, כרכובים וצריחונים ואפילו מגן מיוחד לאפיפיור, עד שהפך למומחה. " אבן רכה ומתמסרת יותר ממה שחושבים, צריך לבוא אליה בענווה".