לך תזכור

מלוחות המודעות במחנות העקורים ועד קול ישראל: החיפוש אחר כל רמז לגורלם של נעדרי השואה נמשך שנים ארוכות בעולם שבו אין מודיעי נפגעים ואין תעודות פטירה. איך תכנית רדיו מיתולוגית נטעה במיליוני לבבות תקווה וחשש, ואיך החוויה הזאת צרובה בנו עד היום?

מי נחשב לניצול שואה בשנות החמישים והאם ההגדרה הזו השתנתה עם השנים? עקיבא נוביק יוצא למסע עולמי בעקבות הקהילות שזכו להכרה ואלו שנדחקו לשוליים ובעיקר שואל: למה ההגדרה הזו כל כך חשובה לנו?

שישה מיליון יהודים נספו בשואה. וליהודים האלו היו בתים, רכוש, חשבונות בנק, פוליסות ביטוח ולפעמים ממש תיבות אוצר. מה קרה לכסף הזה ומי האנשים שהקדישו את חייהם כדי להשיבו?

מתי הבנו שגבורה לא בהכרח כוללת אחיזה בנשק, ואיך נשות הגטאות והמחנות לימדו אותנו שיעור שנמשך עד עצם היום הזה? עקיבא נוביק יוצא למסע בעקבות גבורת הניצולים וההתבגרות שלנו כחברה

מדוע אנחנו משווים אסונות לשואה ולא לפוגרומים שקדמו לה, ואיך הפרעות האלה נמצאות במחזור הדם הלאומי שלנו בדרכים שאנחנו לא מודעים להן. האם השואה שטשטשה את הפרעות שלפניה תטשטש גם את אלה שאחריה, או להיפך?

מה הקשר בין מכונת הקפה בבירקנאו למיגוניות בעוטף עזה ומה האנשים שעיצבו את זכר השואה יכולים ללמד את מי שמעצב את זכר מאורעות אוקטובר. עקיבא נוביק חוזר עם עונה חדשה ובודק מה השינויים שחלו בזיכרון השואה לאורך השנים, ובעיקר בחצי השנה האחרונה

האם אנחנו יורשים את הטראומות של ההורים שלנו, איזו שואה יכירו בני הדור הרביעי, ואיך קורה שבישראל 2023 צעירים מפתחים תסביכים שקשורים בשואה גם אם אינם צאצאים לניצולים? מסע בעקבות התרבות שמשאירים לנו בני הדור השני, בין הפחד לשכוח והפחד לזכור

התחקירים הבלשיים במחלקת חסידי אומות עולם ביד ושם חושפים את המאמצים שעושה ישראל למצוא נקודות אור בסיפורי השואה. אבל איך מתמודדים עם הלחצים המדיניים, התיקים הגנוזים והתמעטות העדויות? ומה עושים כשמגלים שהמלאכים היו גם דמויות אפלות מאד?