תאהבו אותו או שלא, על דבר אחד קשה להתווכח – הכהונה של דונלד טראמפ טלטלה את המזרח התיכון. בלי שום מלחמה אזורית בתקופת כהונתו – הישג חריג לנשיא אמריקאי - הוא עדיין הצליח להעביר ארבע שנים בלי רגע דל.
אבל אחרי שהסתיימו הבחירות, השאלה הגדולה שעומדת על הפרק היא מה יעשה הנשיא הנבחר שייכנס בעוד חודשיים לבית הלבן. שאלה גדולה ומסעירה לא פחות היא מה יעשה טראמפ עד אז.
בארמונות רבים במזרח התיכון, מנהיגים סונים לא ישנים כל כך טוב בלילה. הם לא מפסיקים לחשוב על דבר אחד - האם ג'ו ביידן יחזור למדיניות אובמה? בכל זאת, הוא היה הסגן שלו במשך שמונה שנים. למי שהספיק לשכוח, נזכיר שהמדיניות של אובמה בכל מה שקשור לאיראן ולאחים המוסלמים, נתפסה בעיני משטרים רבים באזור כבעייתית. נאום קהיר של אובמה ב-2011 נתן רוח גבית אדירה לאביב הערבי ולתנועת האחים המוסלמים. לגבי איראן, הגישה הפייסנית של אובמה, שהתבטאה בהסכם הגרעין, נתנה למדינות סוניות רבות להרגיש כאילו אובמה מעדיף את האינטרס השיעי על פניהן.
אז באיזה צד יבחר ג'ו ביידן? נכון, מאז אובמה הזמנים השתנו. ימי האביב הערבי ועלייתם של האחים המוסלמים נראים כמו זיכרון רחוק. אבל אנחנו עדיין במזרח התיכון - אזור בו תמיד צריך לבחור צד. מצד אחד עומדים הסעודים – אלו שנהנו מחיבוק מחדש של ממשל טראמפ וחיכו יותר מיממה כדי לברך את ביידן, מסיבות ברורות.
ביידן השמיע בעבר ביקורת חריפה על בית המלוכה הסעודי ובייחוד על יורש העצר, מוחמד בן סלמאן, בעיקר סביב נושא זכויות האדם בממלכה. בצד השני ממתינים האיראנים, אלו שחגגו את הפסדו של טראמפ ונחנקים מעול הסנקציות שהוא הטיל עליהם.
לפרשנים רבים נראה שביידן יהפוך את השולחן, יחבק את האיראנים ויפנה גב לסעודים. באופן כללי, נראה שהוא יעשה הפוך מטראמפ. אבל לפני שממהרים לחשוב שביידן יחזיר את הגלגל לאחור, צריך להיות מציאותיים.
גם אם טראמפ היה מנצח, הוא כנראה היה מנסה לחתור לעסקה חדשה עם האיראנים בנושא הגרעין. השאלה היא רק באיזה מחיר. בקשר לסעודים, אם ביידן יחזור להסכם הגרעין המקורי, ובניגוד לטראמפ, לא יעלים עין מהפרות זכויות אדם של המשטר הסעודי, אז ירח הדבש בין וושינגטון לריאד מתקופת טראמפ עלול להסתיים.
זה לא רק נכון לגבי סעודיה, אלא גם לגבי מצרים, שממש לא מתגעגעת לתקופת אובמה. מה שיכול להשפיע גם עלינו. יחסים רעים בין ממשל ביידן לבית המלוכה הסעודי והשלטון בקהיר יחלישו את המחנה הסוני המתון שישראל חברה אליו בשנים האחרונות.
באשר להסכמי נרמול היחסים עם ישראל, נושא שחשוב לנו במיוחד, ביידן כבר הצהיר על תמיכתו בהם, והמנהיגים שיושבים באבו דאבי וח'רטום לא ימהרו לעשות פניית פרסה אחרי שהם הושיטו יד לשלום מול כל העולם.
ומה עם הפלסטינים? אז אחרי שקיבלו כל כך הרבה חבטות מממשל טראמפ, הם מקווים שביידן יוציא את הסוגייה הפלסטינית מהפריזר. לא בטוח שזה נמצא בראש מעייניו של ביידן, אבל ברמאללה נרשמה אופטימיות זהירה.
בכל מקרה, עם כל הכבוד לביידן, חודשיים בשעון החול המזרח תיכוני זה כמעט נצח. מלחמה או עוד שלום בהחלט יכולים לצוץ. מרגע שטראמפ יבין שהזמן שלו עומד להיגמר, ייתכן מאוד שגם נזכה להפתעות נוספות באזור. נתניהו אפילו כבר זרק לנו רמז ראשון.
אין ספק שהממשל היוצא שיחק תפקיד חשוב במהלכי הנורמליזציה עם ישראל. אבל עדיין, אם טראמפ או בלי טראמפ, חלק מהתהליכים שמתרחשים בעולם הערבי לא בהכרח קשורים לארצות הברית וישראל. לכן, גם כשביידן בבית הלבן, מוקדם מדי להספיד את השלום האזורי.
