בשנת 1991, אחרי שנים של שקט יחסי, לבנון התחילה לבעור. באותה תקופה הוקם מוצב ריחן – המוצב הצפוני ביותר של צה"ל בלבנון, יותר מ-20 קילומטרים מישראל. חיזבאללה ניצל את הריחוק הרב מישראל להתקפות רבות, וגזרת המוצב הפכה להיות זירת המלחמה המרכזית של צה"ל ברצועת הביטחון עם חיילים הרוגים רבים. לא ברור אם אלו היו הלוחמים או התקשורת, אבל תוך זמן קצר הוצמד לריחן התואר המפוקפק ''מוצב המוות''.

אז איך קרה שצה"ל הקים מוצב כל כך רחוק בשטח לבנון ואת מי בדיוק שירתה הבליטה הזו בצפון איזור הביטחון?
דרך צילומי ארכיון של צלמי וכתבי רשות השידור שבמשך שנים חירפו את נפשם יחד עם הלוחמים ועם עדויות של מפקדים וחיילים שהיו בשטח, איתי אשר (דוקותיים) מכניס את הצופים לסיפור המציאות העגומה במוצב ריחן: החל מהסיבות המפוקפקות שהובילו להקמת מוצב עמוק כל כך בשטח לבנון, דרך שנות הלחימה העקובות מדם ועד להתפרקות.